רוסיה, ידידתם של אויבינו

אויבו של אויבי הוא ידידי, ומן הסתם ידידו של אויבי הוא אויבי. איך נגדיר, אם כן, את ולדימיר פוטין ביחס אלינו? שהרי הוא אויבו של דאעש, שהוא אויבה של ישראל, אבל ידידם של איראן, חיזבאללה וסוריה — אויבותיה של ישראל.

האם פוטין עשה את הבחירה הלא נכונה? הנה, יושבים להם במוסקבה סרגיי לברוב, ואליד מועלם ומוחמד ג’וואד זאריף — שרי החוץ של רוסיה, סוריה ואיראן — מתאמים עמדות ומכחישים את הטענה שכוחותיו של בשאר אסד השתמשו בנשק כימי נגד אזרחים, וזאת למרות הראיות החד־משמעיות. אין ספק שפוטין יודע את האמת. אבל הוא מהמר על אסד, בעל בריתה של איראן, והחליט לעמוד לצדו. סביר להניח, שהוא עדיין מסתמך על ההנחה שאסד יביס את דאעש אויבו בעזרתו ובעזרת איראן, וכתוצאה מכך תוכל רוסיה להמשיך להחזיק כוחות צבא בסוריה ולהתבסס במזרח התיכון. פוטין ממשיך, אפוא, לקיים קשרים טובים עם ישראל, אך במקביל תומך בכוחות שהתחייבו להשמידה. איך כל זה קרה?

לפחות חלק מהתשובה מצויה בקיומו של דאעש, אותו ארגון איסלאמי קיצוני מטורלל, ששואף להקים חליפות איסלאמית בעיראק ובסוריה, שהצליח לחדור ללוב ולחצי האי סיני ושמפעיל טרור נגד כופרים בכל העולם. אין ספק שזה אויב ראוי לשמו. קואליציה רחבה הוקמה כדי להילחם בדאעש, ואסד טוען שהוא חבר בה. ואולם אסד הוא טרוריסט הנלחם בטרוריסטים ומבקש את אהדת העולם ותמיכתו. פוטין, נחוש להילחם בדאעש, החליט לסייע לאסד “להילחם בטרור”.

דונלד טראמפ החל ללכת באותה הדרך. בתחילה סבר שאין סיבה להדיח את אסד, מכיוון שהוא נלחם באויב המשותף, דאעש. מבין שפע ה”אויבים” הנלחמים זה בזה בסוריה נתפש דאעש כגרוע מכולם — ואולם, התברר שהוא מהקלים להבסה. לא היה צורך להתאחד עם אסד כדי להשלים את המשימה הזאת. אם אתה נלחם לצד אסד, כפי שעושים הרוסים, אתה מוצא את עצמך נלחם לצד החיזבאללה הממומן, מאומן ומצויד על ידי איראן. במקביל, מיליציות איראניות משתתפות בלחימה במוסול נגד דאעש.

כרגע נראה שטראמפ הצליח להיחלץ מהלבירינת הזה באמצעות גינוי השימוש שעשה אסד בנשק כימי נגד אזרחים ושיגור 59 טילי טומהוק לסוריה, כדי להבהיר שהוא מתכוון לדבריו. השימוש של אסד בנשק הכימי ניפץ כל אשליה שאולי היתה לגביו ולגבי בעלי בריתו. ייתכן שגם מוסקבה תקלוט זאת.

בעוד ענני האבק שהותירו אחריהם טילי הטומהוק שוקעים, גוברת בוושינגטון ההבנה, שהאויב האמיתי של המערב במזרח התיכון הוא איראן. טהראן כבר השתלטה למעשה על לבנון, היכתה שורשים בסוריה והיא מנסה להתבסס בתימן. את דאעש אפשר להביס, אך ההתמודדות עם איראן היא אתגר הרבה יותר גדול, בעיקר לאחר החיזוק שהעניק לה הסכם הגרעין שנחתם על ידי ברק אובמה. זה האתגר האמיתי העומד בפני ארה”ב במזרח התיכון. שר ההגנה האמריקאי, ג’יימס מאטיס, הכיר בכך כבר לפני שנים אחדות, כשאמר כי שלושת האיומים הראשיים המסכנים את ארה”ב הם “איראן, איראן ואיראן”. איראן היא גם האויב הראשי של ישראל.

בניגוד לשמונה שנות כהונתו של אובמה, כעת אפשר לצפות לתיאום משמעותי בין וושינגטון לבין ירושלים בכל הקשור לאיראן. כי מתברר שידידתנו ארצות הברית היא גם אויבתו של אויבנו.

Facebooktwitter
Translate »