לא שוברים שום שתיקה

בזמן האחרון נשמעות תלונות רבות על הידרדרות הדמוקרטיה הישראלית והסכנה הנשקפת בה לחופש הביטוי. הן שבו ועלו בעקבות סירוב ראש הממשלה לפגוש את שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, שהתעקש להיפגש עם חברי ארגון “שוברים שתיקה”, כדי “לשמוע את הצד השני”. פרשה זו מעוררת שאלות בדבר ההתנהגות של דמוקרטיות מותקפות ובדבר ההתנהגות של דמוקרטיות החיות בשלום כלפי דמוקרטיות מותקפות.

איש אינו יכול להכחיש, שישראל מותקפת. מאז הקמתה היא נאלצת להילחם על קיומה מול מדינות וארגוני טרור המבקשים להשמידה. כיצד החזיקה מעמד הדמוקרטיה הישראלית בנסיבות הללו? בהשוואה לדמוקרטיות אחרות במצבים דומים, כלל לא רע. בארצות הברית הועברו יותר מ–100 אלף אזרחים יפנים למחנות הסגר אחרי ההתקפה היפנית על פרל הרבור. בתחילת המלחמה הקרה התחולל בארה”ב ציד המכשפות בהנהגת הסנאטור ג’וזף מקארתי. זו היתה תגובה מצערת, ולרוע המזל נפוצה, על תחושת האיום.

רק לראות מה קורה באירופה המאוימת על ידי טרור של קיצונים איסלאמים. התגובה ה”פופוליסטית” ברוב חלקיה מתבטאת בנטייה להפנות עורף לפליטים ולתמוך בימין הקיצוני. הפחד גובר תכופות על האינסטינקטים האנושיים הטובים ביותר ועל הערכים המשותפים לדמוקרטיות.

בישראל שלאחר מלחמת השחרור נחשבו האזרחים הערבים לאויבים פוטנציאלים ונשלטו על ידי ממשל צבאי. מאז חלה התקדמות מתמדת בכל הנוגע להבטחת שוויון זכויות והזדמנויות שלהם. ובנוגע לחופש הדיבור, למרות הסכנות שהמדינה ואזרחיה מתמודדים אתן, סביר להניח שאין דומה לישראל. די לפתוח את “הארץ” בכל בוקר נתון כדי להיווכח בכך — יש בו כל ביקורת אפשרית על ישראל ועל צה”ל. כך גם ביחס לפרשנים רבים ברדיו ובטלוויזיה. פעילי “שוברי שתיקה” הם בוודאי חירשים ועיוורים, מפני שאין כאן שום שתיקה.

גבריאל לא היה צריך לפגוש אותם. כל מה שהיה עליו לעשות כדי לשמוע את “הצד השני” זה לקרוא את המהדורה האנגלית של “הארץ”. עצם קיומו של הארגון הזה, פעילותו בחו”ל והחיפוש למצוא ציבור הלהוט לשמוע האשמות מתועבות נגד ישראל הוא עדות לדמוקרטיה המשגשגת שלה — כמו אותם ח”כים ערבים המצהירים על תמיכה באויבי ישראל.

כיצד נוהגות דמוקרטיות החיות בשלום כלפי דמוקרטיות המתגוננות מול אויבים? מידידות אמיתיות לא מצפים להטפה מתחסדת וצדקנית על ערכים דמוקרטיים. מהן היה אפשר לצפות להבנת הבעיות של ישראל, כדמוקרטיה היחידה באזור, המוקפת ברודנים, שחיתות, סכסוכים, טרור ושפיכות דמים. ואולם התקרית האחרונה מוכיחה, כי בכל הנוגע לגרמניה, אין זה כך. גבריאל, שהיה כה להוט לפגוש את פעילי “שוברים שתיקה”, הגדיר פעם את המשטר בישראל כ”משטר אפרטהייד”, ובאחרונה השווה את רדיפת הסוציאל־דמוקרטים בגרמניה הנאצית ליחס של גרמניה הנאצית לעם היהודי. איך היתה מגיבה גרמניה, אילו נורו על אזרחיה טילים? כיצד, לדעתו, צריכה ישראל להתמודד עם הטרור הפלסטיני והאיומים האיראניים? עליו להבין, שחזרה על הסיסמה “שתי מדינות לשני עמים” ועל המלה אפרטהייד אינן התשובה לסכנות העומדות בפני ישראל מקרוב ומרחוק.

היה אפשר לצפות ליותר משר חוץ גרמני.

Facebooktwitter
Translate »