אין פתרון באופק

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ מגיע לישראל עם הכוונות הטובות ביותר: להשכין שלום בין ישראל והפלסטינים. “העסקה האולטימטיבית”, הוא מכנה זאת. ומדוע לא? כל צד יוותר קצת, והמשימה תושלם. כך זה נעשה בעולם העסקים. אלא שרבים כבר ניסו זאת במשך השנים — ללא הצלחה. מכך אפשר להבין, שיש סיבות עמוקות ההופכות עסקה כזאת לכמעט בלתי אפשרית. לא קשה לזהות את הסיבות האלה, וכשטראמפ יתוודע אליהן, ייתכן שיגיע למסקנה כי למרבה הצער הפתרון לסכסוך הישראלי־הפלסטיני לא נראה כרגע באופק.

מהן הסיבות הללו? מדוע הצליחה ישראל לחתום על הסכם שלום עם מצרים וירדן, ובמשך זמן מה אפילו להאמין שניתן להשיג הסכם שלום עם סוריה — אך לא עם הפלסטינים? למה הסכסוך הישראלי־הפלסטיני שונה כל כך?

הבה נבחן את הסכם השלום בין ישראל למצרים. ראשית, נדרשו ארבע מלחמות וניצחון ישראלי גדול במלחמת יום הכיפורים, כדי שהוא יתאפשר. שנית, הסכסוך בין שתי המדינות היה קודם כל טריטוריאלי — מצרים היתה נחושה בדעתה להשיג בחזרה את סיני, שטח שאותו איבדה במלחמה שבה תקפה את ישראל. שלישית, ישראל היתה מוכנה להיעתר לדרישה המצרית בתנאי שאזור סיני יהיה מפורז. המצרים הסכימו ובסיני התפרש כוח רב־לאומי, כדי להבטיח שהתנאי הזה ייושם. כך יכלה ישראל לחוש ביטחון לאחר נסיגתה מסיני. והסיבה הרביעית, החשובה ביותר: במצרים נדרשה החלטה של אדם אחד, אנואר סאדאת, שהיה בעל סמכויות של רודן, כדי לחתום על ההסכם וליישם את תנאיו. זה כמובן הקל מאוד על השגת ההסכם.

עם ירדן זה היה אפילו עוד יותר קל. אחרי שהמלך חוסיין התנתק מהפלסטינים ביהודה ובשומרון ומהשטח שירדן סיפחה אחרי התקפתה על ישראל ב–1948, לא היה בין ישראל לירדן שום סכסוך טריטוריאלי. לחוסיין היו כל הסמכויות הנחוצות, ולאחר שנחתמו הסכמי אוסלו עם אש”ף הוא היה מוכן להתנתק משאר העולם הערבי, ללכת בעקבות מצרים ולחתום על הסכם שלום עם ישראל. אפשר היה לסמוך עליו שימנע יציאה של פעולות טרור מירדן לישראל ושישמור על ביטחונה של ישראל בגבולה עם ירדן.

יצחק רבין ואהוד ברק חשבו שההסכם עם מצרים יהווה מודל להסכם דומה עם סוריה — השטח שהיא איבדה בעקבות התקפותיה על ישראל יוחזר לה ויפורז ואפשר יהיה לסמוך על הרודן הסורי חאפז אל־אסד, שיישם את ההסכם וישמור על שקט בגבול. ואולם, בתוך שנים ספורות התברר שאין על מי לסמוך בסוריה, וכולם נשמו לרווחה על שההסכם, שלמשך זמן מה נראה כמעט בהישג יד, לא נחתם.

הסכסוך עם הפלסטינים הוא הרבה יותר מסכסוך על שטח אדמה. אמנם, בין שאר דרישותיו הרבות תובע מחמוד עבאס שכל השטח מזרחית לקווי שביתת הנשק של 19499 יימסר למדינה הפלסטינית, אך פלסטינים רבים סבורים שישראל כולה צריכה עם הזמן להיות תחת ריבונות פלסטינית. במלים אחרות, עצם קיומה של ישראל מוטל בספק. דרישתו הבלתי מתפשרת של עבאס — להחזיר את הפליטים הפלסטינים (וצאצאיהם) שעזבו את בתיהם במהלך ההתקפה הערבית על ישראל ב––1948 — היא למעשה דרישה להחרבת מדינת ישראל.

לעבאס גם אין את הסמכות או את היכולת ליישם הסכם אם הוא ייחתם, או למנוע פעולות טרור נגד ישראל משטחים שיהיו בשליטתו. כרגע, פתרון לסכסוך לא נראה באופק.

Facebooktwitter
Translate »